גזר דין בתיק ת"פ 2213-01-12

1.         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של גרימת חבלה חמורה - לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

            הודאתו של הנאשם ניתנה בגדרו של הסדר טיעון, לפיו תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, והעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 339(א)(1) לחוק הנ"ל, הומרה לעבירה של גרימת חבלה חמורה, כאמור. הסדר-הטיעון לא חל על העונש.

2.         להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.

            הנאשם נשוי למתלוננת מזה כשש שנים. לבני הזוג שני ילדים משותפים, האחד כבן חמש וחצי והשנייה כבת שלוש. בתקופה הרלבנטית לאישום נתגלעו סכסוכים בין בני הזוג, והוגשו על-ידיהם תלונות הדדיות במשטרה.

            ביום 26.12.11 בשעות אחר הצהריים, חזר הנאשם לדירת בני הזוג, הוריד את הכביסה הרטובה שהייתה תלויה על החבל ותלה את הכביסה שלו. המתלוננת פנתה אל הנאשם ואמרה לו להוריד את הכביסה מהחבל. בתגובה, הכה הנאשם את המתלוננת באגרופיו בפניה והמתלוננת נפלה על גבה. הנאשם התיישב על המתלוננת והמשיך להכותה, כשהוא מושך ותולש את שערותיה, ותוך שהוא אומר לה: "את גומרת אותי, הורסת אותי, הורסת לי את החיים, תראי לאיזה מצב הגענו", כל זאת לעיני ילדיהם שנכחו בבית, ותוך שהמתלוננת זועקת לעזרה. בשלב זה, לשמע זעקותיה של המתלוננת, נכנסו לדירה השכנים, והנאשם חדל מלהכות את המתלוננת.

            כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת שבר בגשר האף, שטפי דם מסביב לעיניה, חתך בתוך הפה, חתף בעפעף השמאלי התחתון, וחתך מאחורי תנוך אוזן שמאל. בנוסף, הוסבו לה כאבים בצלעות, בידיים וברגליים.

            במהלך התקיפה, עמד בנם הפעוט של בני הזוג ליד המתלוננת, וצעק בקול "אמא את מתה", ופנה לנאשם ואמר לו "אתה הורג אותה, תפסיק". בשלב זה, צעקה המתלוננת לבנה שיילך לשכנים להזעיק עזרה, והבן עשה זאת. תוך כדי מאבק ניסתה המתלוננת להכות את הנאשם בידה הימנית, ובתגובה נשך הנאשם את זרת היד.

3.         הנאשם הנו כבן שלושים, נשוי בשנית למתלוננת, עמה הוא מצוי בהליך גירושין. בעבר למד בכולל, במשך כשמונה שנים, ובשנתיים האחרונות החל לעבוד כנהג הסעות וכנהג מונית באופן עצמאי, לדבריו, בשל הצורך לפרנס את משפחתו. לנאשם ילד כבן תשע מנישואיו הראשונים, ושני ילדים משותפים מנישואיו למתלוננת. שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם כוחני, בעל קווים ילדותיים באישיותו וצרכי שליטה חזקים, אשר במצבים של מתח, פגיעה או חוסר הסכמה בתוך המשפחה, נטה לפעול באופן אימופלסיבי ואלים ללא יכולת לשלוט בהתנהגותו. שירות המבחן, אשר ראיין את המתלוננת לצורך הכנת התסקיר, התרשם כי למתלוננת נגרם נזק רב, פיזי ונפשי, וכי גם ילדי בני הזוג נפגעו רגשית לנוכח המעשים. בשיחתו עם קצינת המבחן, נטל הנאשם אחריות חלקית לביצוע העבירה, וביטא חרטה על מעשיו. הוא טען, כי אינו זוכר לפרטים את נסיבות המקרה, והסביר את מעשיו כתגובה להתנהגות מתגרה מצד המתלוננת. לאור חומרת האירוע ותוצאותיו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש מוחשי ומרתיע של מאסר בפועל; והוסיף והמליץ, להורות לשירות בתי הסוהר לנצל את תקופת המאסר לשילוב הנאשם במסגרת טיפולית מתאימה בנושא אלימות.

4.         בפרשת גזר-הדין העידה המתלוננת על תחושותיה הפיזיות והנפשיות בעקבות החבלות שהוסבו לה, לרבות הניתוח שעברה לתיקון השבר באף. כן ציינה המתלוננת, כי בעקבות האירוע עזבה את דירת המשפחה, ומלוות אותה תחושות של פחד מתמיד. עם זאת, אישרה בחקירתה הנגדית, כי מדובר באירוע בודד ויחיד של אלימות פיזית שננקטה על-ידי בעלה, אך ציינה, כי האחרון התעלל בה נפשית.

5.         מטעם הסנגוריה נשמעו מספר עדויות על אופיו הטוב של הנאשם. ראש העיר שבה מתגורר הנאשם, שיבח את הנאשם על מידותיו הטובות, ועל תרומתו לחברה ולקהילה. הרב של הנאשם, תיאר את הנאשם כאיש נעים הליכות האוהב לעזור לזולת במעשי חסד. שכנו של הנאשם בבית המגורים תיאר את נסיונותיו לגשר במחלוקות שנתגלעו בין בני הזוג. אחותו של הנאשם, שיבחה את טוב לבו של הנאשם ומסירותו, כאח וכאיש משפחה.

6.         ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות, ואת התוצאה הקשה של מעשי האלימות. לנוכח נסיבות המקרה, ועל-רקע התופעה הפסולה של אלימות בתוך המשפחה, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר ממושך, זאת משיקולים של הגנה על המתלוננת, וכן מטעמים של הרתעה אישית וכללית.

7.         הסנגורית מתחה ביקורת בטיעוניה לעונש על החלטתו של שירות המבחן לראיין את המתלוננת, בנוסף לראיון הנאשם, ולהעדיף את גרסתה של הראשונה על זו של האחרון אודות מערכת היחסים המשפחתית. היא לא הקלה ראש בחומרת העבירה, אך טענה כי יש להתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם, בחרטה שהביע על מעשיו, ובעובדה ששמדובר במעידתו הפלילית הראשונה והיחידה. על-רקע האמור, ביקשה הסנגורית להסתפק במאסר שיחפוף את תקופת המעצר.

            במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, ביקש הנאשם מחילה מהמתלוננת, והביע חרטה על מעשיו, אשר אינם מאפיינים, לדבריו, את דפוסי התנהגותו.

8.         כבר נפסק לא אחת, כי יש צורך לנקוט מדיניות ענישה מחמירה בעבירות של אלימות בתוך המשפחה, זאת בכדי "להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאישה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה" (ע"פ 11917/09 מיכאל נורדיצקי נ' מדינת ישראל (19.5.05)). לעניין זה הוסיף וציין בית-המשפט העליון: "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בני זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אמנם, כי איך בכך כדי 'להוציא' את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקריטי מן המשוואה, ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (רע"פ 5677/09 צמח נ' מדינת ישראל (20.8.09); וכן ראו רע"פ 7546/11 יגאל יקותיאל נ' מדינת ישראל (14.11.11)). בהקשר האחרון, של מתן בכורה לאינטרס הציבורי על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, נפסק: "ראוי שידע כל גבר אלים כי הרמת יד על זוגתו, כמוה כחתימה עצמית על גזר-דין חמור, השולל את חירותו. כחומרת התקיפה, כך חומרת הענישה, כשנסיבותיו האישיות מתגמדות לנוכח חומרת העבירה" (ת"פ 5002/06 (חי') מדינת ישראל נ' חיים אביטן (27.3.06)). כמו-כן, הודגש בפסיקת בית-המשפט העליון, בהתייחס לתיקון החקיקתי משנת 2001, שבגדרו נתווסף סעיף 335(א1) לחוק העונשין (בתיקון סעיף 64 לחוק הנ"ל), אשר קבע בצד העבירה של גרימת חבלה חמורה לבן משפחה עונש מאסר מרבי של עשר שנות מאסר - כי "המחוקק הדריך את בתי המשפט מה עונש ראוי להטיל על התוקפים את בני משפחתם - בני משפחה שעל דרך הכלל חסרי אונים או חסרי ישע הם - וראוי להם לבתי המשפט כי ילכו בדרך שהותוותה" (ע"פ 9469/03 מדינת ישראל נ' א' א' (4.3.04)).

9.         העבירה שבה הורשע הנאשם חמורה בטיבה ובנסיבותיה. בשל ויכוח של מה בכך בין בני הזוג, תקף הנאשם באלימות קשה את המתלוננת, לנגד עיניהם של שני ילדיהם הפעוטים. הוא חבט במתלוננת פעם אחר פעם במכות אגרוף בפניה, והמשיך להכותה גם כשנפלה על גבה, תוך שהתיישב על גופה ומשך ותלש את שערותיה. אלימות חמורה זו הסבה פגיעות גופניות קשות, כמו שבר בגשר האף שתיקונו הצריך ניתוח, חתכים במקומות שונים בפנים, ומכאובים בכל חלקי הגוף. התמונה העולה ממקרא עובדות כתב-האישום, כמו-גם מהתצלומים שהוגשו לבית-המשפט (ת/1), הנה של אלימות קשה ואכזרית, עת הפך הנאשם את המתלוננת ל"שק חבטות", פשוטו כמשמעו. מעבר למכאוב ולפגיעות הפיזיות, הסבו מעשיו של הנאשם למתלוננת אף פגיעה נפשית שהותירה אותותיה בעת עדותה; ולדאבון הלב, יש להניח שהמעשים אף יותירו צלקות בנפשם של ילדי בני הזוג, אשר היו עדים למעשים.

            לנוכח מעשי האלימות ותוצאותיו, ועל-רקע גלי האלימות שפשו בחברה - בכלל, ואלימות בתוך המשפחה - בפרט, שומא על בית-המשפט להשית במקרה דנן עונש מאסר ממושך, זאת מטעמים של גמול והוקעת המעשים, משיקולים של הגנה על שלום הציבור ובכלל זה על המתלוננת, וכן לצורך הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. יחד-עם-זאת, אתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם, בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבותיו האישיות שתוארו בתסקיר שירות המבחן ובעובדה שמדובר בהתנהגות אלימה ראשונה ויחידה מצדו.

10.       על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן:

            א.         לשנת מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 26.12.11.

                                    ב.        לשישה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות כלפי אדם מסוג פשע.